I'll Be Back
Exhibition
28.01.2016
HaTeiva, Tel Aviv-Yafo
Curator: Yoni Niv
Repetition is a concept of a mythological horizon: it is irreducible. In the course of the practical seminar at the Advanced Study Program at Hamidrasha, we choose to examine the concept of repetition by addressing practices of artistic reenactments. In other words, we copied. The act of reenactment raises questions concerning performativity, identity, historiography and interpretation, origin and xxx. Above all, it seems that reenactment annuls the unitary trait which identifies the artist of the modern era: i.e., the necessity to sign her mane. The students in the seminar have reacted to the theme of reenactment in a wide range of performances and installations borrowed from moments in the history of the arts and the collective cultural memory.
״... האמת, שאמה-הורתה היא ההיסטוריה: יריבת הזמן, כלי קיבול למיפעלות אנוש, עדה לעבר, דוגמא ומופת להווה ואזהרה לעתיד לבוא.״
חורחה לואיס בורחס, בדיונות (בתרגום יורם ברונובסקי)
חזרה היא מושג בעל אופק מיתולוגי: בלתי ניתנת לצמצום. במסגרת הסמינר המעשי בלימודי ההמשך במדרשה בחרנו לבחון את מושג החזרה באמצעות פנייה לפרקטיקות של שִחזור אמנותי (reenactment). במילים אחרות, העתקנו. מעשה השחזור מעלה שאלות הנוגעות בפרפורמטיביות, זהות, היסטוריוגרפיה ואינטרפרטציה, העתק ומקור. מעל לכל, נדמה כי פעולת השחזור מייתרת את התו העיקש המאפיין את האמן בעת המודרנית: הצורך לחתום על עבודתו. הסטודנטים, אמנם מתוך התנגדות מסוימת, הגיבו לנושא הסמינר במגוון רחב של מיצבים ומיצגים השאובים מתוך רגעים בהיסטוריה של האמנות והזיכרון התרבותי הקולטיבי. את תוצאותיה של עבודות השחזור או החזרה שלהם אנחנו בוחנים הערב.
Laurie Anderson, The Handphone Table, mixed media, 1978 | מורן ויקטוריה סבאג
מורן ויקטוריה סבאג משחזרת את עבודתה זו של אנדרסון, שיצרה באמצעות השולחן גרסה אינטימית לרעיון ש״חלל תלוי מוזיקה צריך להיות מורגש באותו אופן שבו הוא נשמע״. המבקרים מניחים את מרפקיהם בשקעים שעל השולחן ומכסים את אוזניהם בידיהם וכך "שומעים" את העבודה רק באמצעות גופם.
סבאג בנתה מתקן דומה בעבודתה ובחרה להשמיע באמצעותו את "פנטזיה" (מוזיקה לפסנתר) – יצירה מוקדמת של ריכרד וגנר שפורסמה ב-1905 – ולהעלות בתוך כך שאלות לגבי רלוונטיות האיסור על השמעת יצירות של וגנר בארץ.
Felix Gonzalez-Torres, Untitled (Perfect Lovers), 1991| גילת אלקסלסי
שני שעונים זהים מוצבים זה ליד זה בסנכרון מושלם, כאמירה חותכת וכואבת על זוגיות, אהבה, זמן וחיים. בין שני אוהבים המתחילים באותה נקודת זמן ייפתחו פערים במרוצת הזמן, האחד יקדים את האחר, והם יצאו מסנכרון עד שאחד מהם יעצור.
|Rebecca Horn, Touching the walls with both hands simultaneously, 1974 רוני אורן
האמנית לובשת "כפפות אצבע" – תותבות המאריכות כל אצבע בכפות ידיה – וצועדת במרכזו של חדר קטן בזרועות פרושׂות עד שהיא נוגעת בשני קירות במקביל. היא פורשׂת את "שלדי הכנפיים" שלה ומתהלכת בחדר בכוריאוגרפיה מונוטונית וסיזיפית כשצפורניה שורטות את הקירות. כשהיא מגיעה לקצה החדר היא מסתובבת בזהירות וחוזרת באותה דרך. וכך שוב ושוב.
מגילת העצמאות, 1948 | "ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בשפת הגימל ('גרמנית'/'ג׳יבריש')", גיל דסיאנו ביטון
גיל דסיאנו ביטון משחזר בשפת הגימל שני קטעים מתוך מגילת העצמאות שקרא דוד בן גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, שמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל: ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל ועקרונותיה של המדינה החדשה.
Pina Bausch, WALZER, 1982 | נועה גרוס
נועה גרוס תרקוד קטע מחול מתוך WALZER של פינה באוש משנת 1982. בפרפורמנס עצמו יוקרן הקטע המקורי.
1968 David Tudor, Rainforest, | הני חטיב, נאוה ג׳וי אוזן
בעבודתו Rainforest הפיק דיוויד טיודור צלילים הנובעים מתכונות התהודה של אובייקטים תלויים. במחווה לעבודה קאנונית זו יוצב אובייקט סאונד פיסולי עשוי פלטות סאג' ומתוכו יבקע צליל המופק באופן אלקטרוני המרטיט את גוף הפסל.
Eadweard Muybridge, Animal Locomotion, 1887;
Steven Pippin, Laundromat Locomotion, 1997 | רונית צתרי, מור שמושקוביץ׳
מויברידג׳ היה הראשון שהצליח, ב-1887, ליצור אשליה של תנועה מהירה המבוססת על עקרון רציפות הראייה על ידי שימוש במספר רב של מצלמות סטילס, במטרה . עבודתו כוללת 781 פלטות קולוטייפ המתעדות תנועה של בעלי חיים ובני אדם. פיפין מצא התאמה בין מכונת הכביסה ותהליך פיתוח התמונות. פתח הזכוכית שימש עדשה, ומעגלי השטיפה השונים התאימו לפיתוח, שטיפות וקיבוע של הנגטיב בתוך המכונה. בעבודתו מ-1997 יצר סדרה שבה רכב על סוס לפני מכונות הכביסה כדי לשחזר את סדרת צילומי הסוס בתנועה של מויברידג׳.
Marilyn Arsem, “100 Ways to Consider Time” (MFA) Boston, 2015 | עלינא דקל
בתערוכת היחיד הראשונה שלה מעלה האמנית מרילין ארסם מבוסטון את המיצג הארוך ביותר בקריירה בת ארבעת העשורים שלה. במהלך המיצג בן 100 הימים היא שוהה בגלריה שש שעות כל יום ובמהלכן מתרכזת במטלה יומית המציינת את הזמן העובר. ביצירתה "100 דרכים להתייחס לזמן", מזמינה ארסם את הצופים לשתף ולספר – במכתב, בדואל (@mfaBosto), בציוץ או באינסטגרם (#MarilynArsem) – כיצד הם חווים את חלוף הזמן ובכך להשתתף ביצירה ובעיצובה הרבגוני.
Homage to David Tudor | אורי נועם, אלה מנור, גדי קוזיץ, נועה גרוס. אמן אורח: יוסי מר חיים
אורי נועם, גדי קוזיץ, אלה מנור ונועה גרוס חוזרים ל״מחווה לדיוויד טודור״, אירוע פרפורמנס חד-פעמי שנערך ב-20 ביוני 1961 בשגרירות האמריקאית בפאריז בהשתתפות רוברט ראושנברג (גדי קוזיץ), ג'ון טינגלי (אורי נועם), ניקי דה סיינט פאל (אלה מנור), ג'ספר ג'ונס (נועה גרוס) וטודור עצמו (יוסי מר-חיים). התיעוד של ״מפגש הפסגה״ של האמנות האמריקאית בפריז חלקי ביותר. עבודת השחזור, בהתאם, נעה בין מחקר היסטורי לספקולציות פואטיות.
ריטה, שביל הבריחה | Re-enacting Rita, יעל פלדמן שביט
השיר "שביל הבריחה" נחשף לקהל בפעם הראשונה בשידור חי בערוץ 1 ב-1986. ריטה לבשה אז מקטורן בצבע צהוב עז שנשמט שוב ושוב מכתפיה. ה"תקרית", הזכורה לרבים עד היום, הייתה חריגה מאוד בנוף הטלוויזיוני הממלכתי באותן שנים ועוררה בציבור תגובות סוערות שתרמו להפיכתה של ריטה לכוכבת-על.